ביום שלישי האחרון, חרף הקור הצפוי, ארזנו את עצמינו, 5 בנות חולות כדורשת ונסענו לערד ללמד שם את המקומיות לשחק כדורשת. פגשנו חבורת נשים חדורות מוטיבציה אשר עד שפגשו אותנו לא ממש הבינו מה עומד לקרות. פגשנו שם גם איש מקסים ששמו אל שהגיע לכאן מפילדפיה" לפני דיי הרבה שנים עם חזון להפריח בנגב את חזון הטניס.
לאחר חימום קצר שהועבר על ידי שירי שלנו, הבנות פתחו במשחק כדורשת סוער בו המרקם האנושי היה המיוחד מהכל. שיחקו שם בנות ואמהות יחד, נשים צעירות ומבוגרות ובכולן ללא ספק נכנס הג'וק.
מהרגע שהתחלנו במשחק, אי אפשר היה לעצור אותן. אפילו כשאחת הבנות קיבלה קריאה כי שכחה לכבות את האורות ברכב, לא הפסיקה לשחק ואמרה " לא נורא, נתניע בכבלים מאוחר יותר"
חזרנו מערד מלאות אנרגיה להמשיך ולנוע ברחבי הארץ להפיץ לכוללללןןן את המשחק הממכר הזה.
שלכן,
מיכל סיון, שיבי שדות, עדנה צדוק, שירי פרינץ ומרב צימרמן
לאחר חימום קצר שהועבר על ידי שירי שלנו, הבנות פתחו במשחק כדורשת סוער בו המרקם האנושי היה המיוחד מהכל. שיחקו שם בנות ואמהות יחד, נשים צעירות ומבוגרות ובכולן ללא ספק נכנס הג'וק.
מהרגע שהתחלנו במשחק, אי אפשר היה לעצור אותן. אפילו כשאחת הבנות קיבלה קריאה כי שכחה לכבות את האורות ברכב, לא הפסיקה לשחק ואמרה " לא נורא, נתניע בכבלים מאוחר יותר"
חזרנו מערד מלאות אנרגיה להמשיך ולנוע ברחבי הארץ להפיץ לכוללללןןן את המשחק הממכר הזה.
שלכן,
מיכל סיון, שיבי שדות, עדנה צדוק, שירי פרינץ ומרב צימרמן
